החלטה בתיק ת"מ 41099-08-11

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה גביית ריבית בגין חובות ארנונה שבפיגור באופן המנוגד להוראות חוק הרשויות המקומיות [ריבית והצמדה על תשלומי חובה] תש"מ-1980 (" חוק הריבית"). עיקרה של טענת המבקש היה שהמשיבה מחייבת את תושבי הרשות בריבית פיגורים המצטברת (ריבית דריבית) מידי חודש בחודשו ועל ידי כך היא מגיעה לכדי 9.38 אחוז לשנה (19.64 אחוז לשנתיים) במקום 9 אחוז לשנה (או 18 אחוז לשנתיים) כמתחייב מחוק הריבית.

בעקבות הגשת הבקשה הגישה המשיבה הודעת חדילה, כאמור בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ב-2006 (" החוק") ובהתאם לסעיף 9(ג) לחוק יש לשקול אם לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו.

המשיבה טוענת כי אין מקום לפסוק גמול ושכר טרחה מפני מספר נימוקים: לא התקיים כל דיון בהליך זה והודעת חדילה הוגשה מיד לאחר שהוגשה הבקשה; מדובר בהליך שהוא, כך נטען, העתקה של הליכים דומים שנפתחו בבתי משפט אחרים וכנגד רשויות מקומיות אחרות; המבקש לא הקדים פנייה אל המשיבה וכי, מכל מקום, הסכום הכולל שבו מדובר אינו עולה על 5,000 ש"ח לתקופה של שנתיים קודם להגשת הבקשה.

בתשובת המבקש לטענות המשיבה הוא מפנה לחישובים שפורטו בבקשה ביחס להיקף הגבייה הבלתי חוקית ולטענתו ריבית היתר שנגבתה בשנים 2009-2010 הגיעה לכדי כ-100,000 ש"ח . עוד טוען המבקש כי הוא אכן הגיש תביעות דומות נגד רשויות מקומיות אחרות אולם לצורך כך היה עליו להיוועץ ברואה חשבון, עניין שהיה כרוך בטרחה ובעלויות והוא מציין גם כי בניגוד לנטען, קודם להגשת הבקשה הוא פנה למשיבה אולם נדחה בקש.

טענות המשיבה אינן נראות לי ואני רואה לדחותן.

סעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק מורים על אמות המידה שלאורן יש לקבוע את הגמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו. אמות מידה אלה הן בעיקרן התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, מורכבות ההליך, מידת החשיבות הציבורית, האופן שבו נוהל ההליך והפער בין הסעד הנתבע לבין מה שנפסק בסופו של דבר.

גם אם צודקת המשיבה בטענתה שלא נוהל כל הליך ולכן אין להביא שיקול זה בחשבון, אין להתעלם מכך שהגשת הבקשה הביאה אותה להגיש הודעת חדילה ואף מבלי להידרש לשאלה אם יש בכך משום הודאה בטענות המבקש אם לאו עובדה היא שהבקשה הביאה לשינוי דרכיה, לתיקון הפרת חוק הריבית ולתועלת לחברי הקבוצה. בנסיבות אלה זכאי המבקש לגמול ובא כוחו לשכר טרחה, ואת אלה אשקול על פי הנתונים שהובאו על ידי המבקש מפני שהמשיבה לא תמכה את טענותיה בעניין זה בתצהיר.

בהינתן הסכום שבו נקב המבקש, היינו גביית יתר של כ-100,000 ש"ח בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה אני רואה לפסוק למבקש גמול בסכום של 5,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 20,000 ש"ח.

ניתנה היום,  י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: